מדרש על שמואל א 17:36: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

פס'. ואם זבח שלמים קרבנו. רבי יהודה אומר כל המביא שלמים מביא שלום בעולם. ד"א שלמים שהכל שלם בהם הדם והאימורין למזבח החזה והשוק לכהנים. העור והבשר לבעלים. ד"א ואם זבח שלמים קרבנו לימד על כל אדם שהוא לשלום מביא זבח ומביא קרבן. הא אם הוא אונן אינו מביא לא זבח ולא קרבן. דכתיב שלמים. אם מן הבקר. לרבות אחד עשר שיצא מן הפתח וקראו עשירי. מן הבקר. להוציא את התשיעי לפי שאחד עשר הוא אחר הקדושה והתשיעי הוא לפני הקדושה. הוא מקריב. היחיד מביא שלמים נדבה ואין הצבור מביא שלמים נדבה. אם זכר. לרבות את הולד. אם נקבה. לרבות התמורה.ואם זכר לרבות ולד בעלי מומין. אם נקבה. לרבות תמורות בעלי מומין וכיוצא בו. (שמואל א י״ז:ל״ו) גם את הארי גם (את) הדוב הכה עבדך לרבות את הדוב עם הארי ואת הארי עם הדוב. ע"א גם את הארי ואת. שני רבויין לרבות ארי ושני גוריו ודוב ושני גוריו:

י מִשְׁנָה. [קוֹנָם שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה לַעֲרֵלִים, מֻתָּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָסוּר בְּמוּלֵי גּוֹיִם [עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים] וְכוּ'. שֶׁאֵין הָעָרְלָה קְרוּיָה אֶלָּא לִשְׁמָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו ט׳:כ״ה) "כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים" וְגוֹ'. וְאוֹמֵר: (שמואל א י״ז:ל״ו) "וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה". וְאוֹמֵר: (שמואל ב א׳:כ׳) "פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים"]. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: מְאוּסָה הִיא הָעָרְלָה, שֶׁנִּתְגַּנּוּ בָּהּ הָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים, וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי־לֵב". רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁשְּׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה בְּרִיתוֹת נִכְרְתוּ עָלֶיהָ. רַבִּי יוֹסִי (הגלילי) אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁהִיא דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת הַחֲמוּרָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁלֹּא נִתְּלָה לְמֹשֶׁה הַצַּדִּיק עָלֶיהָ אֲפִלּוּ מְלֹא שָׁעָה. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁהִיא דּוֹחָה אֶת הַנְּגָעִים. רַבִּי (מאיר) אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ, לֹא נִקְרָא שָׁלֵם עַד שֶׁמָּל, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית י״ז:א׳) "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים". דָּבָר אַחֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁאִלְמָלֵא הִיא, לֹא בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו ל״ג:כ״ה) ["כֹּה אָמַר ה'], אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי". (רַבִּי אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁהִיא שֶׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ״ד:ח׳) "הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה").

כְּתִיב (שמות יז, יד): וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, זֶה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה צַדִּיקִים שֶׁנִּתַּן לָהֶם רֶמֶז, שְׁנַיִם חָשׁוּ וּשְׁנַיִם לֹא חָשׁוּ, משֶׁה נִתַּן לוֹ רֶמֶז וְלֹא חָשׁ, יַעֲקֹב נִתַּן לוֹ רֶמֶז וְלֹא חָשׁ, דָּוִד וּמָרְדֳּכַי נִתַּן לָהֶם רֶמֶז וְחָשׁוּ. יַעֲקֹב אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית כח, טו): וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכָל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, וַיִּירָא, אָדָם שֶׁהִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מִתְפַּחֵד, דִּכְתִיב (בראשית לב, ח): וַיִּירָא יַעֲקֹב וגו', אֶלָּא אָמַר שֶׁמָּא כְּשֶׁהָיִיתִי בְּבֵית לָבָן הַטָּמֵא נִתְלַכְלַכְתִּי בְּטֻמְאָה. משֶׁה, וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, לוֹמַר שֶׁאַתָּה מֵת וִיהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, וּכְתִיב (דברים ג, כג): וָאֶתְחַנַּן אֶל ה', אֲבָל דָּוִד וּמָרְדֳּכַי נִתַּן לָהֶם רֶמֶז וְחָשׁוּ, דָּוִד אָמַר (שמואל א יז, לו): גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדֹּב הִכָּה עַבְדֶּךָ, אָמַר דָּוִד וְכִי מָה אֲנִי סָפוּן שֶׁהִכֵּיתִי חַיּוֹת רָעוֹת אֵלּוּ, אֶלָּא אָמַר שֶׁמָּא דָּבָר עָתִיד לֵיאָרַע אֶת יִשְׂרָאֵל וְהֵן עֲתִידִין לִנָּצֵל עַל יָדִי. מָרְדֳּכַי, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים, אָמַר אֶפְשָׁר לְצַדֶּקֶת זֹאת שֶׁתִּנָּשֵׂא לְעָרֵל, אֶלָּא שֶׁעָתִיד דָּבָר גָּדוֹל שֶׁיֵּאָרַע עַל יִשְׂרָאֵל וַעֲתִידִים לְהִנָּצֵל עַל יָדֶיהָ.